הראשונים

הציוד הראשון, המכונית הרשמית הראשונה, תחנת הכיבוי הרשמית הראשונה.

הסיוע הראשון שניתן מצד עירית תל-אביב לחיזוק ארגונו של גדוד המתנדבים
שהקים אבא כהן בשנת 1925, היה קביעת יום סרט בתאריך 15.1.1928. הארוע נערך בחסות ראש העיר והכנסותיו עמדו על 43,463 לא"י, סכום ניכר ביחס למצבו של הגדוד בימים ההם.

עירית ת"א החליטה להעמיד לרשות הגדוד את המכונית "לפלי", מכוניות הרבצה וחביות מים. כאשר הוענקה לכבאים מתנה מהעיריה - חבית גדולה להובלת מים, ששימשה לפני כן ככלי קיבול למי שופכין, גרם להם הדבר סיפוק ואף שמחה, אולם עד מהרה נוכחו לדעת שבחבית זו, כבשאר חביות העולם, ניבעו לעיתים חורים. לא פעם ולא פעמיים קרה שהגיעו הכבאים למקום השריפה כשהחבית כבר ריקה ממים. במקרים אחרים קרה שמרוב חיפזון להופיע מהר ככל האפשר למקום השריפה, שכחו הכבאים למלאה במים, וכבר החלו להישמע טענות ותלונות, שאין לכבאים כוח לרוץ בזמן דליקה ברחובות העיר ולחפש עגלונים שיסכימו להסיע את החבית והמשאבה למקום השריפה.

ב- 19.9.1930 נפגש ראש העיר עם חברי ההנהלה ושמע את טענותיהם, ובתוקף תפקידו הכריז שהוא רואה את מכבי האש כמוסד עירוני ויעשה הכל כדי לעזור להנהלה ככל האפשר כדי שלא יחסר מאומה.
העיריה סייעה במתן תלבושות ישנות ומשומשות לכבאים, וקבעה מקום להקמת תחנת הגדוד ברחוב רוטשילד פינת רחוב נחלת בנימין, ליד בניין העיריה הישן, יחד עם שאר שירותי הביטחון (משטרה ומגן דוד אדום). שם הונחה אבן הפינה ל תחנת הכיבוי הרשמית הראשונה בת"א ובארץ בכלל.
בסוף שנת 1930 נרכשה מכונית הכיבוי הרשמית הראשונה "אינטרנציונל". שנים רבות נשאה המכונית שם זה (זהו שם החברה שייצרה אותה). לעומתה, משאבת המנוע הרשמית הראשונה נקראה בפי הכבאים "יעל" וזאת מתוך חיבה למכשיר המשוכלל והמודרני שהיה בעיני הכבאים דאז כעין עוזר ומושיע, מציל ומגן. מאז נקבעו במשך שנים רבות השמות למכוניות ולכלי הכיבוי על טהרת העברית ולזכר אישים ומאורעות.