|
|
|
|
|
|
| כיצד נוצרת שריפה? |
|
התנאים לבעירה
|
תהליך הבעירה מחייב שלושה תנאים ובנוסף את תהליך תגובת השרשרת הכימית. בהעדר אחד המרכיבים - לא תתרחש בעירה.
|
- הימצאותו של חומר דליק.
- נוכחות חומר מבעיר (מחמצן).
- עליית הטמפרטורה.
- תגובת השרשרת הכימית
|
|
|
|
התרכבות כימית של חומר עם חמצן או עם חומרים המגיבים באופן דומה נקראת חמצון. התוצר שמתהווה כתוצאה מההתרכבות עם החמצן נקרא תחמוצת.
בשעת החמצון הופך בדרך כלל חלק מהאנרגיה הפנימית של החומרים המגיבים לאנרגיה של חום הנפלטת החוצה. חמצון מהיר ופליטת כמויות גדולות של חום בפרק זמן קצר יגרמו לעליית טמפרטורה ולפליטת אנרגיה בצורת גלי אור. חמצון מהיר זה נקרא בעירה.
לפי מהירות החמצון אנו מבדילים בין: |
|
- חמצון בלי הופעת אש – חמצון איטי – החלדה, רקבון, תסיסה.
- חמצון עם הופעת אש – בעירה, התפוצצות.
|
|
| אופני בעירה |
|
כידוע, חומרים עשויים להופיע באחד ממצבי הצבירה הקיימים:
גז, נוזל או מוצק.
להבה מתקבלת מבעירתם של גזים, של ערפל (טיפות זעירות של נוזל המפוזרות באויר) או של אבק. נוזלים או מוצקים שבוערים, משחררים בשעת בעירתם גזים, ערפל או אבק. בעירתם של אלו האחרונים היא שיוצרת את השלהבת, המוצק עצמו מתלהט גם הוא בשעת הבעירה וגלי האוויר המתקבלים מההתלהטות או מהחמצון שעל פני שטח המוצק ידועים כאש גחלת.
אופן הבעירה של מצבי הצבירה השונים:
- חומר במצב גזי או במצב תרחיף, כמו ערפל ואבק, בוער בצורת להבה.
- חומר במצב נוזלי, בוער רק לאחר שעבר למצב גזי, ושוב בצורת להבה.
- חומר מוצק עשוי לבעור באחת משלוש צורות:
1.בצורת להבה – כאשר החומר נמס בחום או מתאדה, ונוצרים גזים או אדים מתלקחים (דונג, פרפין, שומן).
2.בצורת גחלים – מתכות או חומרים נקבוביים המכילים חמצן בנקבוביותיהם כגון פחם או עץ.
3.בצורת להבה וגחלים – כאשר החום מפריד את החומר לחלקיקים גזיים ולפחמן מוצק.
|
|
|
|
|
|
חומרים במצב גז או נוזל יבערו כאמור, רק בצורת להבות, לעומתם חומרים מוצקים יבערו בצורת גחלים, הופעת להבות בחומרים מוצקים או נוזלים היא סימן שנוצרו התאדות או מעבר ישיר למצב צבירה גזי.
הלהבה היא זרם גז, ערפל או תרחיף גזי בוער המאיר את סביבתו.
|
|
|
חומרים דליקים והתלקחותם
|
|
|
סיווג החומרים הדליקים נעשה על פי התכונות הבאות:
- תכונות הבעירה
- אופן ההתלקחות
- חום בעירה
- טמפרטורת הבעירה
|
|
תכונות הבעירה
|
|
|
יש חומרים הבוערים לאיטם, (צמר, נוצות) ויש חומרים הבוערים במהירות ובעוצמה (מגנזיום, צלולויד). על יסוד ההבדל בעוצמת הבעירה ובמהירות אפשר להבחין בין שתי קבוצות חומרים:
- חומרים בעירים – חומרים הממשיכים לבעור גם לאחר סילוק הגורם המבעיר היות ומספיק להם החום המשתחרר כתוצאה מהבעירה כדי להמשיך ולבעור עד תום.
- חומרים בעירים בקושי – חומרים הבוערים באיטיות ורק תוך כדי הוספת חום ממקור חיצוני. חומרים אלו כבים מאליהם.
|
|
|
אופן ההתלקחות
|
|
|
סכנת ההתלקחות של חומר דליק תלויה בעיקר בטמפרטורות ובכמות החומר הדרוש להדלקתו. קיימות ארבע קבוצות שונות של חומרים לפי אופן התלקחותם:
- חומרים המתלקחים מאליהם – חומרים אלה יתלקחו בבואם במגע עם חומר מבעיר ללא תוספת של אנרגיית חום.
- חומרים המתלקחים בנקל – חומרים המתלקחים על ידי גורמי חום חלשים שמספקים אנרגיית חום מוגבלת, כמו בדלי סיגריות בוערים.
- חומרים המתלקחים באופן רגיל – חומרים אשר להצתתם דרושים כמות חום וטמפרטורות נמוכים כפי שמסופקים על ידי גפרור בוער.
- חומרים המתלקחים בקושי – לקבוצה זו שייכים חומרים שאינם ניתנים להצתה בחומרים רגילים.
|
|
|
חום בעירה
כאשר חומר בוער ונשרף משתחררת ממנו כמות חום מסוימת, כמות חום זו נקראת חום בעירה.
|
|
|
טמפרטורת הבעירה
לכל חומר דליק טמפרטורת שלהבת אופיינית. טמפרטורה זו תלויה בתכונות החומר הבוער ובמהירות הבעירה הקובעת את קצה שחרור החום. שני חומרים בעלי חום בעירה שווה, אך מהירות בעירה שונה יבערו בטמפרטורות שונות כתוצאה מהפסד חום בלתי נמנע אל הסביבה.
|
|
|
שלוש דרכים בהן עוברת האש ממקום למקום :
- הולכה – העברת חום בלתי אמצעית (המערכות נמצאות במגע ישיר). צורה זו קיימת העיקר בהעברת חום בין מוצקים.
- קרינה – העברת חום ממערכת אחת המקרינה קרינה אינפרא אדומה על מערכת אחרת.
- הובלה – מעבר חום בין נוזלים לגזים, או בינם לבין מוצקים, תוך כדי תנועה.
|
|
מחזור החום בתהליך בעירה
|
|
|
מעניין לדעת!!
הצטברות חום משפיעה תמיד על התהוות והתפשטות של דליקות ועל כן יש משמעות מיוחדת להכרתה והבנתה.
כאשר מתכננים מערכות הסקה, ארובות ומפלטי עשן, מתקני חימום ותנורים וכיוצא בזה, יש בראש ובראשונה למנוע אפשרות של הצטברות חום.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
