מה זה דמנציה

הגורמים, התסמינים והטיפולים בדמנציה

דמנציה, או כפי שהיא נקראת בעברית – קיהיון (בעבר נקראה שיטיון), היא תסמונת, כלומר מדובר במצב רפואי שלא מאופיין בתסמינים נקודתיים, אלא יכולים להופיע בו תסמינים שונים מתוך אסופת הסימפטומים שמאפיינת דמנציה. חלק מהתסמינים יופיעו אצל אדם אחד ולא יופיעו אצל אדם אחר. המשמעות היא כי ייתכן מצב שבו מספר אנשים סובלים מדמנציה, אך כל אחד חווה אותה בצורה שונה ויהיה בעל תסמינים שונים. משמעות נוספת שנובעת מכך, היא שסביבתו – בני משפחתו, חבריו ומכריו של כל מטופל יחוו גם הם התמודדויות שונות. 

האתגר: לזהות דמנציה בשלבים המוקדמים

המאפיין הניכר ביותר של דמנציה הוא בירידה בתפקודים הקוגניטיביים. הגורמים לדמנציה יכולים להיות שונים, אבל התוצאה דומה, והיא פגיעה בתפקודים קוגניטיביים ברמה כזו או אחרת, בתחומים כאלה ואחרים, ולכן זוהי תסמונת ולא מחלה עם הגדרות נוקשות. התפקודים שנפגעים הם תפקודים קוגניטיביים גבוהים ובהם פגיעה בזיכרון, פגיעה בתפיסת המציאות, וכן פגיעות ביכולת השיפוט, ביכולת זיהוי, וירידה בכישורי השפה, כלומר הדיבור. 

אחד האתגרים המורכבים ביותר עם מחלות דמנטיות, הוא איתור הפגיעה בזמן והליכה לאבחון בשלבים הראשונים של דמנציה. אם מצליחים לתפוס את הירידה בתפקודים בשלבים הראשונים, קיימים טיפולים שמסייעים בעיכוב התפתחות תסמינים חמורים יותר, אך לא ניתן לתקן מה שכבר נפגע. זה המקום להדגיש כי נכון להיום מחלות דמנטיות הן חשוכות מרפא, לא ניתן לעצור את התקדמותן, לא ניתן להחזיר את הגלגל לאחור ולשפר את מצב המחלה, ובוודאי שלא ניתן לרפאה. הדבר היחיד שניתן לעשות הוא להאט במעט את התקדמותה בשלבים הראשונים, ולאחר מכן לטפל באופן שמשפר את איכות החיים ככל שניתן, תוך שמירה על כבודם של המטופלים.

אבחון דמנציה – למה חשוב לשים לב?

האבחון אם אכן מדובר בדמנציה מתבצע על ידי בחינה של הירידה הקוגניטיבית ביחס לשינויים טבעיים שמתרחשים כחלק מתהליך ההזדקנות. עם הגיל, קיימת נטייה גבוהה יותר לשכוח פרטים, איטיות בשליפה של מילים, וירידה בראייה שמשפיעה על יכולת הזיהוי. כל אלה יכולים להיות חלק מתהליך ההתבגרות הטבעי, כמו שבגיל 40 המוח פחות חד מאשר בגיל 20, ככה גם בגיל השלישי. עם הזמן, הקשרים העצביים במוח נחלשים וזהו תהליך נורמלי לחלוטין. עם זאת, אם בקרב בני המשפחה או החברים הקרובים יש תחושה שלא מדובר בתהליכים טבעיים, מאוד חשוב לבדוק שהשינויים האלה הם בגבולות הנורמה ומומלץ להתייעץ עם רופא בעל התמחות גריאטרית. 

הגורמים העיקריים לדמנציה

• • אלצהיימר: הגורם העיקרי לדמנציה בגילים מבוגרים הוא מחלת האלצהיימר שבה מתרחש הרס אגרסיבי של תאי המוח, הרס שמוביל לירידה משמעותית ביכולות הקוגניטיביות. אלצהיימר מתקדם מוביל לדמנציה. 
  • דמנציה וסקולרית: הגורם השני לדמנציה הוא מחלה בשם דמנציה וסקולרית. במחלה זו נגרם נזק לכלי הדם במוח. כ-1.5% מבני ה-65 ומעלה לוקים בדמנציה וסקולרית והמחלה גורמת לכ-15-20% ממקרי הדמנציה. הנזק יכול להיגרם רק לכלי דם מסוימים ובכך בעצם להביא לנזק רק באזורים מסוימים במוח, ובהתאמה גם היכולות הקוגניטיביות שנפגעות יכול להיות שונות. הגורמים לדמנציה וסקולרית הם עישון, לחץ דם גבוה, כולסטרול גבוה, משקל עודף וסוכרת. הדרך להפחית את הסיכון ללקות בדמנציה וסקולרית בגיל המבוגר היא לאמץ אורח חיים בריא, פעילות גופנית, תזונה מאוזנת, שינה רציפה, להימנע מעישון ואלכוהול. ניתן לאתר פגיעה בכלי הדם שמעבירים חמצן למוח באמצעות סריקת CT או MRI. ניתן להפחית את ההשפעה של דמנציה וסקולרית על ידי הפחתת הגורמים המסכנים לה כמו עישון, צריכת אלכוהול, איזון סוכרים, ריבוי פעילות גופנית, כל אלה אמורים לשפר את זרימת הדם למוח. 

• דמנציה מעורבת: זהו גורם נדיר לדמנציה שבו מתקיימת במקביל שתי מחלות דמנטיות. בדרך כלל מדובר בשילוב בין שני הגורמים הקודמים שמנינו כאן – דמנציה וסקולרית ואלצהיימר. 

• פרקינסון: פרקינסון אינו חלק מהמחלות הדמנטיות, אך הוא אחד הגורמים לה. האזור במוח שנפגע אצל חולי פרקינסון הוא האזור שאחראי על התחום המוטורי, לעומת חולי דמנציה שאצלם הפגיעה היא באזורים העליונים יותר של המוח שאחראים על התפקודים הקוגניטיביים. למרות ההבדלים המשמעותיים האלה, שכיחותם של מצבים דמנטיים בקרב חולי פרקינסון גבוהה פי 2 עד פי 6 ביחס לאוכלוסייה שאינה חולה בפרקינסון. בנוסף, מחצית מחולי הפרקינסון בשלבים המתקדמים של המחלה סובלים גם מדמנציה.

שלושת השלבים של דמנציה

דמנציה מחולקת לשלושה שלבים: דמנציה קלה, דמנציה בינונית ודמנציה חריפה. 

דמנציה קלה: בשלב הראשון, מתרחשת פגיעה מוחית אך היא לא גורמת לירידה קוגניטיבית חמורה יותר מהפגיעה הנורמלית לגיל המבוגר. תסמינים שניתן להבחין בהם כוללים ירידה ביכולת הזיכרון לטווח קצר, קושי בשליפת שמות, קושי בהתמצאות, ושינויים במצב הרוח. השלב הזה קשה מאוד לאבחון, הוא נמשך בדרך כלל בין שנתיים לארבע שנים. 

דמנציה בינונית: בשלב האמצעי קיימת ירידה קלה ברמה הקוגניטיבית שחורגת מגבולות תהליך ההזדקנות הנורמלי. בשלב הזה, חולי דמנציה עלולים לסבול מקושי תכוף יותר בשליפת מילים, קושי בזיכרון אירועי עבר רחוקים, אובדן היכולת ללמוד, קושי או אפילו חוסר יכולת לייצר זיכרונות חדשים. לכל אלה נוספים גם קשיי ריכוז, חוסר יכולת לבצע חישובים פשוטים, אובדן תפיסת הזמן, ירידה משמעותית ביכולת השיפוט, הפרעות שינה, הפרעות מצב רוח קיצוניות, אדישות, חוסר עניין בקרובים, לעיתים גם שוטטות ואף הזיות חזותיות ושמיעתיות. שלב זה יכול לארוך שנתיים עד עשר שנים. 

דמנציה חריפה: השלב האחרון והחמור מכולם מאופיין בירידה משמעותית ביכולת לתקשר, חוסר יכולת לזהות בני משפחה עם רגעי בהירות ספורים, אדישות מוחלטת, קשיי תנועה חמורים, חוסר יכולת להתנהל בצורה עצמאית בכל תחום בחיים. שלב זה נמשך בממוצע בין שנה לשלוש שנים, כשבסופו מצב החולה ממש חמור, שריריו מנוונים, אין כל יכולת לתקשר, ומשם המצב מידרדר עד למוות. 

בין השלבים העיקריים ישנה גם חלוקה לתת-שלבים ביחס להתקדמות ההרס המוחי, ירידה ביכולות הקוגניטיביות, והתלות בזולת. 

דמנציה תוחלת חיים – למה צריך לצפות?

מאוד היינו רוצים לצפות את הנושא בוורוד, אך למרבה הצער דמנציה היא מחלה סופנית והמטרה שלנו כאן היא לספק לכם, בנוסף למידע על המחלה, גם את האפשרות להתכונן לשלבים הבאים. מרגע האבחון, לא ניתן לתקן רקמות מוח שכבר ניזוקו עד לשלב הזה ולא ניתן לעצור לחלוטין את התקדמות המחלה. לאחר האבחון בדמנציה, אפשר לנסות לבלום את ההתקדמות המהירה של המחלה באמצעות טיפול תרופתי ואיזון הרגלי החיים ובכך ״לקנות״ עוד כמה שנים, אך ההרס לרקמות המוח יגיע בשלב זה או אחר. 

אז מה כן ניתן לעשות? קודם כל והכי חשוב – להיות שם בשביל בן המשפחה החולה כמה שרק אפשר, לדבר איתו או איתה, להראות תמיכה מוחלטת, לספק מטפל או מטפלת שיוכלו לסייע בקשיים שהתעוררו ועוד יתעוררו בעתיד ולשפר את איכות חייו כמה שאפשר. תוחלת החיים עם דמנציה עומדת על 10 שנים בממוצע, תלוי באיזה שלב של המחלה התקבלה אבחנה.

כ-10% מבני ה-65 ומעלה לוקים בדמנציה, אבל איך ניתן לצמצם את הסיכון ללקות בווריאציה של המחלה? לא משנה אם אתם בני 20 שמחפשים מידע על סבא וסבתא, בני 40 שמחפשים מידע עבור ההורים שלכם, או בכל גיל כדי לנסות ולצמצם את הסיכון עבורכם – כלל האצבע הבסיסי ביותר הוא שמירה על אורח חיים בריא ומאוזן.

אורח החיים של כל אחד ואחת מכם צריך להתבסס על תפריט בריא ומאוזן, פעילות גופנית קבועה וסדירה, הימנעות או הפחתה משמעותית של צריכת מוצרי טבק ואלכוהול, למידת שפה נוספת שמאתגרת אזורים רבים במוח, העשרה אינטלקטואלית מכל סוג באופן סדיר, אינטראקציה חברתית עשירה ומלאה, וטיפול במדדים לא מאוזנים בגוף כמו לחץ דם, השמנה, סוכרת, ליקויי שמיעה, ועוד. 

מוסד לחולי דמנציה

אנשים רבים שואלים אותנו על פתרונות מגורים עבור חולי דמנציה. נדגיש: חולי דמנציה דורשים השגחה מסביב לשעון, במיוחד כשהמחלה במצב מתקדם. בני משפחה שמעוניינים לטפל בחולה יגלו מהר מאוד שהדבר יהיה מעבר לכוחותיהם. הפתרונות שעומדים לרשותכם הם או מטפל זר או בתי אבות לתשושי נפש.

אנשים רבים מחפשים מידע גם על דיור מוגן לתשושי נפש, אך נציין כי דיור מוגן הוא פתרון דיור עבור בני הגיל השלישי שמתפקדים באופן עצמאי ללא צורך בסיוע של אדם נוסף. בתי דיור מוגן רבים מפעילים מחלקות סיעודיות ומיעוטם מפעיל גם מחלקות אלצהיימר או מחלקה לתשושי נפש, אך אלו הן מחלקות נפרדות לחלוטין מבית הדיור המוגן, הדיור בהן נעשה במסגרת פרטית, ומלוא העלויות מושתות על בני המשפחה.

בית אבות לתשושי נפש הוא בית אבות שמיועד לטיפול בקשישים שסובלים ממחלות קוגניטיביות, כלומר אלצהיימר ומחלות אחרות שמאפיינות דמנציה. ישנם בתי אבות כלליים שמפעילים מחלקת תשושי נפש. בין אם מדובר בבית אבות לתשושי נפש או במחלקה לתשושי נפש, כל מוסד לחולי דמנציה מעניק לדייריו שירותים, פעילויות וטיפולים של אנשי מקצוע שמתאימים למצב הקוגניטיבי של הדיירים.

השירותים כוללים פסיכולוגים, קלינאי תקשורת, ריפוי בעיסוק, פיזיותרפיה, מעקב רפואי שוטף ומתן תרופות לפי הצורך. בתי אבות לתשושי נפש מספקים לדיירים פעילויות לשיפור יכולות קוגניטיביות כמו זיכרון, יכולות ההתמצאות במרחב, הפעלת מחשבה, ופעילויות פנאי כמו התעמלות, הרצאות, חוגי יצירה והופעות. כאמור, דמנציה לא ניתנת לריפוי, ולכן מוסד לחולי דמנציה יעשה הכל כדי להנעים את זמנם של הדיירים תוך כדי שמירה מרבית על כבודם.