חוק הדיור המוגן בהתייחסות לדיור מוגן עם מטפל צמוד

כאשר אנחנו מדברים על מוסד לדיור מוגן, רוב האנשים מעלים לנגד עיניהם – לעיתים בצדק – אוכלוסיית יעד עצמאית באופן יחסי. אולם זהו לא התרחיש היחידי. ייתכן בהחלט מצב בו המוסד לדיור מוגן יקלוט אל שעריו אדם שיכולת התפקוד העצמאי שלו אינה מיטבית, אפילו אדם סיעודי המקבל סיוע ממטפל צמוד. חוק הדיור המוגן מתייחס בדיוק לנקודה הזו, כפי שתראו במאמר הנוכחי הסוקר את האפשרות הזו.

דיור מוגן עם מטפל צמוד: היום זה בהחלט ניתן

עד לפני כמה שנים, מוסדות הדיור המוגן הם שהחליטו האם דייר מסוים המעוניין במטפל צמוד, שיתגורר יחד אתו במקום, יוכל לעשות זאת. כפי שניתן אולי להסיק, התשובה שסיפקו מוסדות הדיור המוגן בתקופה זו הייתה בדרך כלל שלילית. מנקודת המבט שלהם, אפשר להבין אולי את ההתנגדות. המטפל הצמוד עשוי לדרוש זכויות שונות עבור השהות שלו במקום, למשל מיטה ללינה או ארוחות. הוא למעשה מתווסף לאחריות של מוסד הדיור המוגן, על כל המשתמע מכך.

חוק הדיור המוגן מלפני כמה שנים, יחד עם הסכמי פשרה שחתמו חלק ממוסדות הדיור המוגן הפועלים בישראל עם עמותת דיירי הדיור המוגן, שינו את התנאים במידת מה. כיום לדיירי מוסדות הדיור המוגן יש את הזכות להלין אדם שישמש המטפל הצמוד שלהם במהלך השהות במוסד, אם כי עדיין יש כמה תנאים שחייביים להתקיים:

• אישור מטעמו של מוסד הדיור המוגן – בדרך כלל הוא אמור לאשר את ההלנה, אולם יש מקרים מיוחדים בהם עומדת לו הזכות לסרב. למשל, כאשר אין לו את התשתיות הדרושות לצורך הוספת המטפל הצמוד למניין הדיירים.
• התאמה של הדירה בה מתגורר האדם המבוגר למגורים של אדם נוסף. אסור לשכוח שמטפל צמוד, מעצם ההגדרה שלו, אמור להיות בסמוך לאדם המבוגר כמעט בכל רגע נתון.
• על האדם המבוגר להנפיק את האישורים המסבירים מדוע אכן יש לו את הצורך במטפל צמוד. בדרך כלל יהיו אלה מסמכים רפואיים או תפקודיים המצביעים על תפקוד ברמה נמוכה מאוד, הדורש את אותה עזרה. כמובן שעולה השאלה האם בית הדיור המוגן יוכל לספק מענה דומה, אם כי בדרך כלל התשובה לכך שלילית: רוב מוסדות הדיור המוגן מיועדים לקשישים ברמת תפקוד גבוהה באופן עצמאי, אפילו קשישים עצמאיים לחלוטין, ולכן לא צפוי שיהיה להם כוח אדם מספק לביצוע הצמדות שכאלה. ראו גם: איתור והתאמת דיור מוגן

על מי מוטלת האחריות – על מרזי דיור מוגן? או על הדייר עצמו?

סוגיה נוספת הדורשת התייחסות היא האחריות עבור אותו מטפל צמוד, ובעיקר העלות הכספית של כך. חוק הדיור הנוכחי מגדיר כי שיכון המטפל הצמוד היא "באחריותו ובמימונו" של הדייר, שכתוצאה מכך אמור לממן את עלות השכר שלו – וכמובן שגם את ההוצאות הנדרשות עבור השהות שלו במוסד הדיור המוגן (ארוחות, השתתפות בפעילויות וכן הלאה). מוסד הדיור המוגן בהחלט רשאי לדרוש עלויות נוספות עבור התחזוקה העודפת הנובעת מההשתכנות של אדם נוסף בשערי המוסד.

חשוב להדגיש כי גם במצב הנוכחי, החוק לא מגדיר בצורה מלאה את כל התרחישים העיקריים. ייתכן בהחלט מצב בו חלק מהשאלות שהועלו מעלה, כמו גם שאלות אחרות שלא נשאלו מפאת קוצר היריעה, לא תקבלה מענה מספק. במקרים האלה, רצוי שהאדם המבוגר ואנשי מוסד הדיור המוגן ינסו למצוא את העמק השווה. אסור לשכוח שהנוכחות של המטפל הצמוד, במקרים המצדיקים זאת כמובן, אינה מותרות: הוא נמצא שם על מנת להעניק סיוע הכרחי לאדם המבוגר, סיוע שלא ברור האם מוסד הדיור המוגן רוצה או יכול לספק.

אולי יעניין אותך גם:

טיפולי שיקום פיזיותרפיה מצילים את חיי הקשישים